אומנות ובע"ח תמיד היו שתי אהבות גדולות שהתחרו על המקום הראשון בחיי.
לתקופות הצלחתי לשלב בין השניים, אבל זה תמיד היה כאשר דרך הביטוי היא האומנות והמסר הוא האהבה הגדולה לבע"ח.
למדתי פוטושופ, ציור דיגיטלי, תקשורת, צילום ועריכה ועסקתי בזה כל חיי.

וטרינריה הדהימה אותי, אבל ידעתי שאני לא בן אדם למקצוע "ריאלי" ובטוח רגישה מידי כדי להתמודד עם ניתוחים והמתות חסד בתדירות גדולה.
הגעתי לאילוף אחרי הרבה תסכול עם הכלב האישי שלי, קאי. הכרתי כל תזוזה קטנה בגוף שלו ועדיין לא ידעתי איך לעזור לו.
קיבלתי הרבה טיפים וביקורות מהסביבה על הצורה שבה התנהלתי עם קאי; החל מהסברים על למה אני צריכה להיות יותר דומיננטית ממנו ולהרים את הקול ועד להצעות לקולרי חנק.
לא האמנתי לדברים האלו וסירבתי לקבל שזו הדרך היחידה.

היום אני יודעת שבתחרות "מי יותר גבר" בעולם הכלבנות- אני ניצחתי.
כי כשאני בונה אמון ומערכת יחסים עם היצור שמולי- אני מקבלת הבטחה. וההבטחה הזו אומרת שאני לא צריכה לצעוק כדי לגרום לו לעשות משהו, אני רק צריכה לבקש.
היום אני מאמינה שאילוף הוא לא פחות מאומנות; מעבר לידע הטכני והפרקטיקה,
צריך הרבה יצירתיות, סבלנות ורגישות גדולה.
עם כל הכלים שאספתי (ואמשיך לאסוף) בדרך, אני חותרת לשנות את התפיסה הרווחת שקיימת כיום על כלבים ולעזור לבעלי כלבים, כמוני, להבין את הכלבים שלהם טוב יותר ולתקשר איתם בצורה שהם יבינו.